שנה לנפילתו

 טכס יום הזכרון - בבי'ס נעמת

השנה קיים בי'ס תיכון נעמת טכס לפני יום הזכרון  שהוקדש לזכרו של ניר. חבריו, סבו ומוריו סיפרו על ניר, אורנה סער שרה שיר לזכרו ומקהלת ביה'ס ותלמידיו שילבו שירה וקטעי קריאה.

שניר-חברו  ליחידה

מכתב לניר                                                               5.5.03 

    אני נכנס לאתר שבנו לך באינטרנט ולא מאמין. התמונה שלך. של ניר החזק, היפה והגיבור מופיעה שם- וזה אצלי לא מסתדר. לא מסתדר לי שבחור כמוך, שמילא את כל עולמינו ביחידה ומחוצה לה. איננו כבר. לא מסתדר לי שלא אראה אותך עוד.

אני הולך בבסיס, ושוב אתה מלווה אותי. הפעם אתה מופיע בתמונה ממוסגרת, תלויה על הקיר, על גבי ספינת הנשק האדירה, קארין A. שכולם מכירים, מחייך חיוך נצחי מלא חשיבות וסיפוק עצמי שאומר- עשינו זאת!! מרים שלל הספינה בידיו האדירות ומוכיח לכולם שכן, אנחנו מלאי גאווה.

אותך אני מכיר כבר מילדות. מהיסודי. מהכיתה המקבילה בבי''ס ארלוזרוב. שובב ופעלתן אתה. תמיד היו לנו מלחמות קטנות, כאלה של כיתות, על מגרש הכדורגל והכדורסל, ששלטת בהם ביד רמה. אין אחד בביה''ס שלא ידע מי זה ניר. ניר בעל הדעה, ניר הדומיננטי וההחלטי במעשיו.

    כבר בתקופה ההיא התחלתלהראות לנו את מה שעתידים אנחנו לאהוב ולהעריץ. אתה, החזק מכולם, מרים משקלים שאף אחד לא יכל להם, מנצח בכל התחרויות. אתה, בעל הלב הרחב שעוזר לכולם בשעת צרה. אתה, רציני ומצחיק כאחד המאחד את כולנו.

   לאט לאט עם השנים, גיליתי עוד חלקים מאישיותך הנפלאה. במיוחד לקראת סוף התיכון שמתי לב לעצם נוכחותך המרשימה. ולא רק אני. כולם ידעו שתלך לקרבי, שתקריב הכל למען ארצך, כדי לתת כמה שיותר- כי זה אתה. כבר בכיתה י''א עשית גדנ''ע צלילה בשייטת והתקבלתלקורס הלוחם. ידענו שאפשר לסמוך עליך שתצליח בכל מה שתעשה- ואת זה הוכחת בכל פעםמחדש.

   בתור תלמיד בתיכון חדרה. לא היה אחד המשתווה לך. לא רק בעיניני לימודים, אלא בעיקר בכל מה שנוגע לדברים שמסביב. באהבת הארץ, בעזרה לחברים וסתם בישיבה על הדשא בהפסקה המרכזית.

   המפגש הראשון שלי איתך אחרי התיכון היה מצחיק:

זה קרה כשהתחלתי קורס טייס מייד לאחר הלימודים, ובאחד הימים פתאום אני מזהה דמות מוכרת בבסיס. מסתבר שהגעת לעשות גיבוש לקורס טייס למרות שכבר מקומך היה מובטח בשייטת. תמיד שאפת למצוינות. איך שראיתי אותך, צעקתי אליך, כששמעת אותי, הסתכלת חייכת ולא ענית בקול. אבל אני הרגשתי שענית לי בצורה שונה. כאילו אמרת- אל תדאג. יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר בסוף, ואני חייכתי בחזרה והייתי רגוע,וכזה אתה- תמיד מרגיע.תמיד משרה תחושה של בטחון לכל הסובבים אותך.

   את המפגש השני אחרי התיכון אני זוכר במיוחד:

זה היה יום אחרי שנפלתי מקורס טייס. התכוונתי לעשות גיבוש לשייטת ונורא הייתי לחוץ. פה באת לעזרתי. הדרכת אותי והרגעת אותי וגרמת לי לסמוך על עצמי בצורה שרק אתה יודע לעשות. ישבת בסבלנות והסברת בפרטי פרטים איך ומה אני צריך להוכיח בשביל להתקבל. סמכתי עליך בצורה עיוורת ועל כל מילה. הרי אתה הראשון שהתקבלת ליחידה ופה הוכחת לי את משמעות ערך הרעות שכל כך ילווה אותנו בהמשך הצבא. אני חושב שבלעדיך ובלעדי תמיכתך לא הייתי מגיע לאן שאני היום.

   בתקופת המסלול ביחידה, למדתי להכיר אותך בדרך מיוחדת. כל יום ראשון בבוקר, או במוצ''ש בערב, כאשר היינו צריכים לחזור לבסיס, היינו תמיד נוסעים ביחד. פעם אבי מסיע. ופעם אביך. תמיד היינו צוחקים על זה שלא ישנו לילה לפני ובטח נגיע מתים מעייפות למד''ס, אבל היינו מסכמים שמה זה משנה פחות שעתיים שינה- העיקר שנהננו בבית.

באימונים הרבים והמפרכים, בתרגילים ובמשימות, תמיד הראת לכולם ותמיד דרשת מכולם מה שדרשת מעצמך- מצויינות ללא פשרות. מקצועיות ודבקות במשימה היו הדברים שאפיינו אותך לאורך כל הדרך ומכאן למדתי המון. הוכחת לי שאדם יכול  להשיג כל דבר וזאת רק אם ירצה בכך מאד.

   אחרי המסלול דברים קיבלו זווית שונה. היינו בצוותים שונים אך עדיין בני אותו מחזור קטן ומלוכד. תמיד בדיונים בין החברה ידעת הכל ועל כל דבר היתה דעתך דומיננטית, החלטית וענינית. בערבים, בהם היינו יושבים על כמה בירות ונרגילה, אין מצב שלא היית מפנק אותנו עם איזה קפה טוב או חבילת ופלים. קריצ'ר המפנק. כמו אבא טוב.

   בתקופת הלחימה בשטחים, אין אחד שלא העריך את אופן תפקודך בפעילות המבצעית. סיפרו, שנלחמת כמו אריה, שירית טילים ועשית פעולות גבורה לרוב. סיפרו, שהיית קשוח במלחמה בטרור, ובאותו זמן גם עדין וסובלני כלפי בני האדם. סיפרו שבכולם השארת חותם עמוק ומשמעותי.

   אני אספר,  שאצלי תמיד תהיה אתה בתוך הלב.

                                                                אוהב ומתגעגע

                                                                       שניר

אברהם-מנהל ביה'ס

משפחת קריצמן יקרה:הדס, פניאל, רן וסיון וסבא יעקב

שנה לנפול יקירכם, בנכם ואחיכם- ניר ז''ל. דלה הלשון מכדי לבטא את גודל הכאב ולהביא מילות נחמה להקל על נטל המשא. והמשא, כבד עד מאוד. הוא החל ברגע ההוא, המר והנמהר, בו התייצבו בדלת ביתכם נציגי צה''ל והביאו את הידיעה הנוראה. ואז, החשיך צלו של השכול על מפתן ביתכם- ולא ימוש עוד לעולם.

אין במילים נחמה לאובדן האישי, אין תחליף לחלל העמוק שנוצר, עם נפול יקירכם- יקירנו. הכאב הוא יומיומי, הוא עמוק והוא אינו מרפה. לקורבן ולכאב שלכם, משפחת קריצמן יקרה, אין שיעור. אין מלים שיבטאו את חירוף הנפש, הגבורה והמסירות של יקירכם ששילם ביקר מכל- בחייו. אולם הידיעה כי ניר שהקריב את חייו הבטיח את בטחונה וקיומה של מדינת ישראל, יש בה אולי כדי לנחמכם.

לצערי, לא הכרתי את ניר בחייו באופן אישי. למדתי להכירו רק לאחר שנפל. למדתי להכירו דרך סיפורי הגבורה מפי מפקדיו, פיקודיו וחבריו ליחידה. דרך הסיפורים האישיים של מכיריו ואוהביו, למדתי להכיר את מלח הארץ. הטוב, היפה, הגיבור, האמיץ והאנושי שבבניה. למדתי על עלם חמודות שהיה סמל, מופת ודוגמא: לרעות אמיתית, לאהבת האדם והארץ, לדבקות במטרה, לאהבת המשפחה ולמסירות נפש נעלה. אדם ולוחם שהתווה דרך לכל בני הנוער-דור העתיד. הטיולים, התחביבים, החברים, הלימודים, החוגים,השירות הצבאי, והסיפורים הכירו בינינו. וההיכרות הזו- בנסיבות הנוראות מכל- תישאר חקוקה בלבי, לעולם!

הכרתי את ניר גם דרך אימו, הדס, מורה ותיקה ומעולה לספרות בבית ספרנו. הדס יקרה, בהכירי את ערכיך, אישיותך ומסירותך לכל תלמיד ולכל משימה, אך טבעי הוא, כי בנך, יקירך- ניר ז''ל התחנך וגדל להיות תפארת הבריאה במלוא מובן המילה. השתיקות שלך בעת שירותו הצבאי זעקו את דאגתך, דרך הצניעות והענווה שלך ידענו עד כמה גאוותך בילדיך. כאשר שאלתיך, כשבוע לפני האסון הנורא, כיצד מתפקדת בימים אלו אמא, לשני חיילים המשרתים ביחידות מובחרות? השבת לי בנועם דרכך, "הילדים שלי חינכו אותי לשרוד ולהתמודד". למען הילדים והמשפחה, למען התלמידים וכל הזקוקים לך כחברה, כמורה וכמחנכת, המשיכי להיות חזקה ולהתמודד- כי דרך אין אחרת. חוזקך הוא חוזקנו.

משפחת קריצמן יקרה, היום, ובכל יום עד עולם, משפחת תיכון נעמת חדרה, מחבקת ומאמצת אתכם אל לבה. לב שמלא תהומות של כאב על אובדן הבן, האח, החבר והלוחם ניר ז''ל. מי ייתן והשלום הנכסף שבוא יבוא לא ייתן שבישראל יצטרכו לאמר עוד אבות "קדיש"על קבר בניהם.

יוני-חבר בצוות

במהלך חיינו אנו פוגשים אנשים שקשה להתעלם מהם והם מושכים את תשומת לבנו מהרגע הראשון שאנו רואים אותם.

ניר היה כזה.

מהרגע הראשון שפגשתי את ניר ראיתי אדם חזק בצורה בלתי רגילה. חזק כל כך שאין לו בעיה לעשות אין ספור עליות מתח, להרים משקלים שאף אחד לא חושב עליהם בחדר כושר או לטפס על קיר טיפוס רק בכוח ידיים בלי למצמץ. אבל לא רק בגלל המראה אי אפשר היה להתעלם מניר, היה לו גם אופי מיוחד,

חבר טוב שתמיד אפשר לסמוך עליו בכל דבר.

מצד אחד מצחיק עד דמעות שיודע לקחת דברים בקלות ולצחוק כמעט על הכל, וביחד עם זאת, יודע לעשות את ההפרדה ולהיות רציני ומקצועי שיורד עד לפרט הקטן ביותר בצורה היסודית ביותר, לא להתפשר במה שעושה ורוצה להיות הטוב ביותר, תמיד, בהכל.

ניר היה מן שילוב של אלה, אדם מיוחד שלא פחד משום דבר, שום אתגר, אם זה אימון קשה או ביצוע מסובך עם סיכון גבוה.

מאדם כזה אי אפשר היה להתעלם ואי אפשר לשכוח לעולם.

מדברי ז.מפקד הצוות-הוקרא ע'י יוני בטכס.

יום הזיכרון הינו יום עצוב ומיוחד לבני משפחות הלוחמים שנפלו ולכל עם ישראל. לנו לובשי המדים ועבורי במיוחד השנה, יום זה הוא יום של חשבון נפש. האם יכולים אנו להישיר מבט ולומר שהמשכנו את דרכם של הנופלים...?  האם עמדנו בהבטחותינו שהכל לא יהיה לשווא...?

רב סמל ניר קריצ'מן, לוחם מהצוות עליו פיקדתי, נהרג לפני שנה בקרב פנים אל פנים מול חוליית מחבלים, חדשיים לפני שחרורו. ניר השתתף בעשרות מבצעים, חלקם תוך מגע באש ופגיעה בעשרות מחבלים וחלקם עלומים לעד.

ביום התשיעי לקרב על מחנה הפליטים בג'ינין, במהלך פריצה לאחד הבתים, נפגעתי מצרור. בעודי מוטל בשולי הסמטה, חשתי גאווה עצומה בראותי את לוחמי הצוות נלחמים בעוז ומשיבים אש. אך היה זה ניר שזינק מאחור אל קידמת הזירה, איתר את מקור הירי, השחיל טיל "לאו", חיסל את המחבל ועבר לטפל בפצועים.

שלושה עשר ימים לאחר תקרית זו נהרג.

על קברו נשאתי הבטחה שנהיה חזקים ונמשיך להילחם כפי שהיה מצפה מאתנו... כמו אריות!

בשנה שחלפה מאז מותו של ניר, איבדנו עוד שני חברים, קצינים מהיחידה- רב סרן אביהו יעקב וסרן הראל מרמלשטיין, שנהרגו בקרבות שונים. שניהם נפלו בהיותם בראש לוחמיהם, תוך הפגנת אומץ לב וגבורה.

לומר שאנו נלחמים על הארץ שלנו רק משום שאנחנו אוהבים אותה, הוא לומר רק חלק מהאמת. אותו "כח" שמניע אותנו כשאנו קמים להסתער אל מול האש, מורכב לא רק מהמחשבה על "אהבת המולדת", כי אם גם מתוך תחושת המחויבות ללוחמים הנמצאים מימיננו ומשמאלנו וממכלול הערכים שעליהם חונכנו. מאז אותו יום שבו נפל ניר, בכל יציאה לקרב ובכל הסתערות, התווספה אל אותו "כח מניע" שלי, אותה הבטחה שהבטחתי על קיברו-

שמותו לא יהיה לשווא, שנהיה תמיד חזקים ושנלחם כמוהו...כמו אריות!