סיפורים על ניר

מפי חברו שרוליק בקר:

יום אחד באחד החופשים שעוד היינו ביסודי ניר בא אלי הביתה ביציאה חדשה, הילד (כן היינו אז בני 13) רוצה לקנות סכין זריקה,  בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר, סכין זריקה?      הוא הסביר לי שמדובר בסכין מיוחדת שזורקים אותה על עץ למשל והיא     נתפסת על העץ, אני (הרומני שבחבורה) אמרתי לו:"תגיד, לא חבל על הכסף?" אבל הוא החליט, הלך ל"ריקושט" וקנה את הסכין שכל כך רצה. (סכין בצורה מיוחדת, מעוגלת, עם ידית, בתוך נרתיק).     לאחר שקנה אותה חזר אלי הביתה ואמר לי שהוא קופץ לבית ספר " ארלוזורוב (בית הספר היסודי שלנו) על מנת לתרגל את הסכין (ברטוב), יותר מאוחר אני מגיע לבית הספר ומוצא את ניר (השמן עם הנמשים) עומד בדד מול עץ (במקום שהיינו משחקים "עצים"- משחק כדור- כל אחד מגן על העץ שלו שלא יפגעו לו בבעיטת כדור בעץ), זורק בלי להתייאש, את הסכין שקנה אבל הסכין לא רוצה להיתקע בעץ, הוא ממשיך וממשיך ומנסה בכל מיני צורות, מידי פעם הצליח חלקית- הסכין היה נתקע ונופל. אני פשוט נקרעתי מצחוק.      במהלך השבעה מצאנו את הסכין הזאת- סכין הטלה בחדר של ניר, הוא הניח אותה שתחזיק את החלון.

עוד סיפור מימי בית הספר היסודי- אני זוכר שיחה סתמית כביכול שדיברתי עם ניר, דיברנו (ריכלנו) על חבר שההורים שלו היו טסים כל שנה לחו''ל, ניר אמר לי: "אני לא מבין איך אנשים טסים כל שנה לחו''ל והם עוד לא טיילו בכל הארץ? איך יכולים לטוס לחו''ל שעוד לא ביקרו בבניאס?"

בימי בית הספר היסודי היינו הולכים לירות במטווח שבשכונת "נחליאל", אני, יובל (ויצמן), זיו (לקסר), ורן (קריצ'מן), בדר''כ היינו יורים ברובה אנשוץ ומידי פעם באקדחים 0.22 ובחץ וקשת. אחרי תקופה ארוכה שהיינו יורים ניר התחיל להשתעמם בלירות על מטרות קרטון, ניר מצא חתיכת עץ, הניח אותה כמטרה וירה עליה- איציק (האחראי) התעצבן עליו וצעק עליו, השתולל עליו שזה לא בטיחותי וזה מסוכן.

בימי בית הספר היסודי היינו משחקים הרבה כדורסל, בדר''כ 2 על, 2 בימים טובים 3 על 3, ניר שהתאמן במכון כושר והתחיל להיות גוריל (כמו גורילה)- היה מקבל את הכדור זורק לסל, פוגע בקרש- בזמן שהיה זורק את הכדור לסל היה נכנס בכל השחקנים גם השחקנים מהקבוצה שלו, אחרי שהכדור היה מפספס ונופל, כולם היו על הרצפה הוא היה תופס את הכדור וזורק אותו לסל עד שנכנס בזמן שכולם היו על הרצפה.

בתקופת התיכון היינו רצים 2000 בשכונת האוצר, היו שני סיבובים שכל אחד 1000 מ', יום אחד בזמן שרצנו אנחנו רואים את ניר עם הפיאט הקטנה הצהובה שלו, ניר עוצר ואומר לנו:"ח'ברה קדימה תעלו" וכך אנחנו שלושה ח'ברה מאחורה ועוד שניים מקדימה (לא כולל ניר) עושים איתו את הסיבוב קצת לפני איפה שעומד המורה, אח''כ יורדים וממשיכים לרוץ.